ויגידו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה – דרש רבי דוסתאי דמן בירי קעילה עיר הסמוכה לספר היתה והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש כדכתיב והמה שוסים את הגרנות וכתיב וישאל דוד בי״י לאמר האלך והכיתי הפלשתים האלה ויאמר י״י אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה (שמואל א כ״ג:ב׳), מאי קא מבעיא ליה אי שרי אי אסיר הרי בית דינו של שמואל קיים אלא אי מצלח אי לא מצלח, דייקא נמי דכתיב והכית בפלשתים והושעת את קעילה (שמואל א כ״ג:ב׳) שמע מינה.
נלחמים בקעילה והמה שסים אמרו חכמינו זכרונם לברכה בעירובין שלא באו רק על עסקי תבן וקש, ושהיה ביום השבת רק בעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללים שבת נראה שהוציאו זה,
א. ממ״ש נלחמים בקעילה, ויש הבדל בין לוחם בעיר ובין לוחם על העיר – הלוחם על העיר רוצה לכבוש החומה, והלוחם בעיר נכנס לגבולה ולוחם עם אנשיה, וכבר בארתי זה (ביהושע סימן י׳) ולפי זה ממ״ש נלחמים בקעילה, ולא אמר נלחמים על קעילה מבואר שלא באו לכבוש החומה, ויש הבדל בין בוזז ובין שוסס, הבוזז לוקח להנאתו והשוסס כוונתו להשחית בלבד, (ובארתי זאת ובפי׳ ישעיה סי׳ י״ז וסי׳ מ״ב ובכ״מ) ולפי זה ממ״ש והמה שוסים ולא אמר והמה בוזזים מבואר שלא היה שם תבואה ופירות שיקחו לצרכם, רק תבן וקש שבאו לרמסו ולהשחיתו.
נלחמים בקעילה – בבוא פלשתים לשֹס את הגרנות התיצבו יושבי קעילה לפניהם להציל ממונם, רק לא יכלו להבריח מעליהם שוסיהם, וכן כתוב בפסוק ב׳ והושעת במקום והצלת, כלומר על ידך תהיה להם התשועה, ואם היה כתוב והצלת היה ר״ל שבעלי קעילה יתיצבו מנגד ורק דוד ואנשיו ילחמו.
וַיַּגִּ֥דוּ לְדָוִ֖ד לֵאמֹ֑ר ואמרו לו, הִנֵּ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ נִלְחָמִ֣ים בִּקְעִילָ֔ה1 אשר בנחלת יהודה2, וְהֵ֖מָּה והם הפלשתים שֹׁסִ֥ים בוזזים שם3אֶת-הַגֳּרָנֽוֹת:
1. מלבי״ם מבאר שיש הבדל בין לוחם ׳על העיר׳ שרוצה לכבוש את החומה, לבין ׳לוחם בעיר׳ שנכנס לתוכה ולוחם עם אנשיה, ולמדו חז״ל מכך שכתוב ׳בקעילה׳ שלא באו לכבוש החומה, מלבי״ם.
2. מהר״י קרא.
3. תרגום יונתן, רד״ק, רי״ד, מצודת ציון. מלבי״ם מבאר שבוזז לוקח להנאתו, והשוסס כוונתו להשחית בלבד, ומזה שכתוב ׳שוסים׳ למדו חז״ל (עירובין מה.) שהם באו לרמוס ולהשחית, שלא היה שם תבואה ופירות שיקחו לצרכם, רק תבן וקש שבאו לרמסו ולהשחיתו, והיה זה ביום השבת, והיה מותר להם להילחם משום שבעיר הסמוכה לספר אפילו שלא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללים על זה את השבת.
תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Therefore David inquired of Hashem, saying, "Shall I go and smite these Philistines?" And Hashem said to David, "Go, and smite the Philistines, and save Keilah."
הנה אנחנו פה ביהודה יראים – (ואיך) [ואף כי] נלך קעילה. זה אחד מעשרה ק״ו שבתורה. הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך וגו׳ ואיך נגנוב מבית אדוניך וגו׳ (בראשית מ״ד:ח׳). הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים (שמות ו׳:י״ב). הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם אף כי אחרי מותי (דברים ל״א:כ״ז). ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים (במדבר י״ב:י״ד) ק״ו שכינה ארבעה עשר יום כי את רגלים רצתה וילאוך ק״ו ואיך תתחרה את הסוסים וכו׳ (ירמיהו י״ב:ה׳). הנה אנחנו פה ביהודה יראים קל וחומר ואף כי נלך קעילה. ובארץ שלום אתה בוטח קל וחומר ואיך תעשה בגאון הירדן (ירמיהו י״ב:ה׳). הן צדיק בארץ ישולם ק״ו אף כי רשע וחוטא (משלי י״א:ל״א). בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד ק״ו בשאר מדינות המלך מה עשו (אסתר ט׳:י״ב).
פה ביהודה יראים – אף כשאנו במטמונות בלי מלחמה יראין.
ביהודה יראים – הנה אנחנו בין בני ישראל אנחנו בסכנה מפני שאול, ונשים עצמינו יותר בסכנה בין פלשתים. ומפני דבריהם הוסיף דוד לשאול ולא מפני עצמו, כי הוא בפעם הראשונה היה בוטח, אלא מפני אנשיו הוסיף לשאול, וכשראו אנשיו שהבטיחו האל פעמים הלכו עמו.
הנה אנחנו פה ביהודה יראים – רוצה לומר: שאף על פי שאנחנו תוך בני יהודה אנחנו יראים מפני שאול ואיך נוסיף על יראתנו יראת מערכות פלשתים, והנה שאל עוד דוד באלהים בעבור אנשיו ועל השנות היעוד האמינו אנשי דוד בו אך דוד האמין בו בראשונה, ויתכן שנאמר והוא הנכון לפי מה שאחשוב כי הלשון הראשון הוא מסופק וכבר אפשר שיובן שאם ילך והכה בפלשתים הנה יושיע את קעילה לא בזולת זה אבל לא יהיה בזה המאמר הבטחה שיכה את הפלשתים ולזה יראו אנשי דוד מרדת קעילה הלא תראה בענין פילגש בגבע׳ מה שקרה לישראל מהרע מפני הספק שהיה בלשון כאשר שאלו באלהים כשלא דקדקו בו ולזה הסכים דוד לשאול באלהים פעם שנית על זה ובא אליו הלשון בזולת שום ספק שירד אל קעילה והש״י יתן את פלשתים בידו.
ואנשי דוד נתרעמו מזה כי היה די להם בסכנת שאול ולמה יסתכנו עוד בפלשתים?
ואף כי נלך קעלה – בספרים מדוייקים חסר יו״ד.
ואף כי – הוא ענין כל שכן וקל וחומר, כמו: אף כי אש (יחזקאל ט״ו:ה׳).
מערכות – אנשי המלחמה יקראו כן, כשהם ערוכים וסדורים להלחם.
ביהודה – עם שאנו בין אנשי שבטך, אנו מתפחדים, ומכל שכן כאשר נלך קעילה.
השאלות:
איך לא בטחו אנשי דוד על תשובת ה׳ שא״ל לך והכית בפלשתים, ועוד למה האמינו לדברי האורים ותומים השניים?
ויאמרו אנשי דוד הנה מה שלא בטחו על דבר ה׳, שא״ל שיכה בפלשתים, יש בו שני טעמים,
א. שה׳ א״ל והכית בפלשתים והושעת את קעילה – ויש הבדל בפעל מכה כשבא על כיבוש מלחמה כשנקשר עם ב׳ או עם את, אם היה אומר והכית את פלשתים משמע שיכה את כולם, שכן מורה תמיד הכה את – כמו המכה את מדין וכדומה אבל מכה בו – מורה שאינו הורג רק מקצתם, (ולרוב יפרש המספר כמה הכה בם, או יאמר ויך בם מכה רבה וכדומה) והנה דוד שאל והכיתי בפלשתים רצה לומר מקצתם שהם אלה שבאו על קעילה שהיו רק מקצת פלשתים וכן השיב ה׳ שיכה המקצת הזה ויושיע את קעילה ובכ״ז יש חשש שאחר כך יתגודדו שנית ויכו באנשי דוד,
ב. שלא אמר לו שהוא יתנם בידו בדרך נס כמ״ש בפעם השני רק א״ל שיכם בדרך מלחמה, וכן לא באר לו שישב בטח בקעילה, וע״כ התיראו ויאמרו,
הנה אנחנו פה רצה לומר הלא פה יש שתי מעלות,
א. שאנחנו פה לבדנו אין אויב ואורב,
ב. ביהודה שהם משבטנו ובכ״ז אנחנו יראים, ואיך נלך קעילה
א. שאינה מיהודה,
ב. אל מערכות פלשתים שתהיה המלחמה מבית ומחוץ.
אל מערכות פלשתים – א״כ בצבא רב ובמלחמה סדורה באו פלשתים על קעילה, לפי שעיר דלתים ובריח היתה (שמואל א כ״ג:ז׳), והיו רוצים לצור עליה והביאו עמם צידה לימי המצור בקר וצאן, וזהו שכתוב אח״כ (שמואל א כ״ג:ה׳) וינהג את מקניהם, ובני קעילה לא עצרו כח וזמן לאסוף תבואותיהם מן הגורן לבית, ופלשתים שסו תבואותיהם.
ואנשי דוד נתרעמו מזה כי היה די להם בסכנת שאול1, וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו, הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה ואפילו שאנחנו בין אנשי שבטך2, אנחנו יְרֵאִ֑ים מפני שאול3, וְאַף֙ ומכל שכן4כִּֽי כאשר5-נֵלֵ֣ךְ לְקְעִלָ֔ה אֶל-מַֽעַרְכ֖וֹת אנשי המלחמה הערוכים והסדורים6 של הַפְּלִשְׁתִּֽים נפחד7, ולמה נכניס את עצמנו לסכנה גדולה יותר?!8 ומפני דבריהם הוסיף דוד לשאול9, כדי ליישב את דעתם10 ולאמץ את לבותיהם11: ס
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק, רלב״ג.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. ואנשי מלחמה נקראים כן כשהם ערוכים וסדורים להילחם, מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. רד״ק, אברבנאל.
9. ולא הוסיף לשאול מפני עצמו כי הוא בפעם הראשונה היה בוטח, רד״ק. מלבי״ם מבאר כי חששו אנשיו בגלל תשובת ה׳ שיכה בפלשתים דהיינו בחלק מהם (להבדיל אם היה עונה שיכה את הפלשתים), ולכן חששו שהחלק של הפלשתים שלא הוכה יחזור וילחם עימם, וכן ראה ביאור דומה ברלב״ג המבאר כי מלשון התשובה הבינו שהובטח שיציל את קעילה אך לא שיכה את הפלשתים.
Then David inquired of Hashem yet again. And Hashem answered him and said, "Arise, go down to Keilah; for I will deliver the Philistines into your hand."
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ודוד לישב דעתם הוסיף לשאול שנית, עם היות נכון לבו בטוח בהשם, והוא יתברך השיבו שילך על כל פנים ובהשנות המשפט האמינו בו אנשיו.
קום רד קעילה – בספרים מדוייקים מלא יו״ד.
ויוסף וכו׳ – בכדי לאמץ לב אנשיו שאל שוב.
ויוסף לכן הוסיף לשאול בפרטות,
ויענהו ה׳
א. קום רד קעילה אל העיר ולא תפחד,
ב. אני נתן את פלשתים בהשגחה ובדרך נס,
ג. את פלשתים רצה לומר הגוי כולו.
ויוסף – בתחלה לא נענה לו רק שיכה בפלשתים ולא את הפלשתים, ואפשר להשמע שיכה מקצתם והנשארים יקחו נקמתם ממנו, ע״כ הוסיף לשאול עד שנענה שמערכות פלשתים תמסרנה כולן בידו שכן כתוב אני נותן את פלשתים בידך, ויך בהם מכה גדולה.
And David and his men went to Keilah and fought with the Philistines, and they brought away their cattle and slew them with a great slaughter. So David saved the inhabitants of Keilah.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וינהג את מקניהם – איך היו מקניהם במלחמה, אלא כשהכה דוד מהם מכה גדולה רדף אחרי הנסים מהם עד ארץ פלשתים, ונהג את מקניהם.
השלשים וחמשה הוא להודיע עוצם קנאת דוד בעושי החמס עד שעם היותו ירא מאד מפני שאול התעורר להציל יושבי קעילה מיד שוסיהם כי זאת התכונה ראוי שתהיה לשלם ולמנהיג.
ואז בבחירתם הלך ונתן השם תשועה גדולה על ידו:
ואנשו – ואנשיו קרי.
וישע דוד את ישבי קעילה – מלא ובקצת ספרים חסר.
וינהג – נהג לעצמו, להיות לו לשלל.
ולאחר תשובת ה׳ הסכימו אנשיו ללכת להילחם1, וַיֵּ֣לֶךְ ואז הלכו דָּוִד֩ וַאֲנָשָׁ֨יו (ואנשו כתיב) אל קְעִילָ֜ה, וַיִּלָּ֣חֶם דוד בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים, ונתן השם תשועה גדולה על ידו2, וַיִּנְהַג֙ ולקח דוד לשלל3אֶת-מִקְנֵיהֶ֔ם, וַיַּ֥ךְ כי כאשר הכה בָּהֶ֖ם דוד מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה רדף אחרי הבורחים עד ארץ פלשתים, ושם לקח את מקניהם של הפלשתים לשלל4, וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד בתשועת ה׳5אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה: ס
1. אברבנאל.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק.
5. אברבנאל.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
אפוד ירד בידו – פירשו אותו כמו: הוריד. וכן תירגם יונתן: אחית.
ואני מפרשו בודד, כמשפטו. ואמר ירד – כלומר ירד האפוד בדרך מקרה ביד, ואע״פ שהורידו, לא הורידו מדעתו, אבל כשלקח כליו עמו בברחו, לא השגיח מה לקח ומה הניח, כאדם בורח. והיתה סבה מאת י״י, והיה האפוד בדרך מקרה בין כליו, לפיכך אמר: ירד, ולא אמר: הוריד.
אפוד ירד בידו – פירוש: אף על פי שכל ירד אינו יוצא באחר זה יוצא באחר, ופתרונו כמו הוריד. ודומה לו עיני עיני יורדה מים שיוצא באחר, ופתרונו מורדת מים, וכיוצא בו ושב י״י אלהיך את שבותך שיוצא באחר, ופתרונו והשיב, ואף על פי שכל שב עומד בעצמו. ובא לומר לך מפני שהוריד האפוד בידו היה שואל בו דוד, שאם לא כן מנין היה לו לדוד אפוד לשאול בו, ותרגומו: אפודא אחית בידיה.
ויהי בברח אביתר... אפוד ירד בידו – ראה הפלגת ספרינו הקדושים כי פעם יקדים בם ספור מה להקדמת ידיעה למה שעתיד לזכור כמו שכתבתי, ופעם יאוחר זה, להורות ענין מה שכבר קדם, ופעם יניח ספור מה להורות על הכל, ר״ל העבר והעתיד. כמו זה, וכן ושאול נתן את מיכל בתו לפלטי (שמואל א כ״ה:מ״ד), וזה כמשמעו.
וזכר הכתוב במה היה שאלתו בהשם ואמר שאביתר ירד בידו אפוד, רוצה לומר ירד האפוד בדרך מקרה בידו, או יפורש כמו הוריד, שהוריד אביתר בידו את האפוד בכוונה ובו היה שואל דוד:
אפוד – זה יאמר על האפוד והחושן עם האורים ותומים, וכן: אין אפוד ותרפים (הושע ג׳:ד׳).
קעילה – כשבא אל דוד היה בגבול קעילה.
אפוד ירד – לפי שנאמר למעלה: וישאל דוד בה׳ (שמואל א כ״ג:ב׳), לזה אמר שאביתר הביא עמו האפוד ובו שאל.
ויהי רצה לומר איך הגיע ליד דוד אורים ותומים, משיב כי בברח אביתר וכו׳, ואמר אפוד ירד בידו – רצה לומר הוא לא כיון לקחת אפוד כי נמלט אז על נפשו רק האפוד ירד בידו בהשגחת ה׳ וזה היה בעבור הצלת קעילה (וזה שכתוב בברוח כו׳ קעילה והוא ברח יער חרת).
ירד – כמו הוריד, ויש לפרש שבאסוף אביתר מלבושיו לברוח נזדמן לו אפוד והביאו עמו, ומה שכתב אפוד ולא האפוד הוא ראיה למה שכתבתי על האורים ותמים (למעלה י׳:כ״ב).
והאפוד היה עם דוד כי1וַיְהִ֗י בִּ֠בְרֹחַ כאשר ברח אֶבְיָתָ֧ר בֶּן-אֲחִימֶ֛לֶךְ מנוב אֶל-דָּוִ֖ד בגבול2קְעִילָ֑ה, את הָאֵפ֖וֹד עם החושן והאורים ותומים3, יָרַ֥ד הוריד אביתר4בְּיָדֽוֹ:
1. רי״ד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. רי״ד, מצודת דוד. ויש מרבותינו שביארו כי מאחר שנאמר ״אפוד ירד״ ולא ״אפוד הוריד״ זה מלמד כי בהשגחת ה׳ היה האפוד בין כליו של אביתר, והוא בבורחו משאול לדוד, לקח אותו איתו מבלי לשים לב, רד״ק, אברבנאל, מלבי״ם.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And it was told to Saul that David had come to Keilah. And Saul said, "God has delivered him into my hand; for he is shut in, by entering a town that has gates and bars."
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אנכר אותו אלוהים בידי – הכוונה היא ׳מסר אותו׳, ולדעתי אין למילה זו גזרון. ניתוח התבנית הוא: פועל בעבר, מבניין כבד [פִעל], פועל יוצא.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
נכר אותו אלהים בידי – הסגיר. וכן: אל תרא ביום אחיך ביום נכרו (עבדיה א׳:י״ב). וממשקל החזקים הוא, כמו: אבד ושבר בריחיה (איכה ב׳:ט׳). ואם בקש לדבר במשקולת הרפים, היה נקוד נכר.
נסגר לבא בעיר דלתים ובריח – ויבטח בכך, ולא יחוש לברוח ממנו.
s God has given him into my hand. Meaning, delivered, and similarly, "And do not look on, on the day of your brother, on the day of his being delivered [נכרו]."1 This is the conjugation of the strong [verbs e.g., Pi'el], as in, "He destroyed and broke her bars."2 If he desired to speak in the conjugation of the weak [verbs e.g., Kal], it would have been punctuated thus: נָכַר.
For he has been shut in by entering a city that has doors and a bolt. He will rely on that, and will not care to flee from it.
1. Ovadyoh 1:12.
2. Eikhah 2:9.
נכר אותו אלהים בידי – פתר׳: מסר, כמו אל תרא ביום אחיך ביום נכרו (עבדיה א׳:י״ב) וכן ונכר לפועלי און (איוב ל״א:ג׳).
נכר – תרגומו: מסר, כגון ביום נכרו ונכר לפועלי און (איוב ל״א:ג׳) בי נסגר ארי יתמסר.
ונראה לי לשון סגירה ממש.
נכר – פי׳ סגר ומסר. אמר: מאחר שהוא בעיר דלתים ובריח, לא ימלט מידי, כי משאהיה סביב העיר ואצור עליה לא יוכל לברוח מן העיר, כי עיר דלתים ובריח הוא. והוא לא חשב שיהיה אדם שיגיד לדוד.
נכר אותו – תרגומו: מסר יתיה, ודומה לו: אל תרא ביוםא אחיך ביום נכרו.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״את״.
נכר אותו אלהים בידי – הוא מענין פן ינכרו צרימו והרצון בזה שהש״י הסיר ממנו ההכרה והבחינה כדי שיפול בידי וזה שאם היה מתנהג בטוב העצה היה נשמר מהכנס בעיר מוקפת חומה הנסגר׳ בחומה דלתי׳ ובריח כי בבא עליו שם לא יוכל להמלט ללכת ולנוס אנה ואנה והנה חשב שאול שלא יגלה שום אדם זה הסוד לדוד וכבר סבב הש״י שנגלה לו הסוד הזה.
וכאשר שמע שאול כי בא דוד קעילה אמר נכר אותו אלהים בידי, רוצה לומר סגר ומסר האלהים אותו בידי כיון שנסגר לבוא בעיר דלתיים ובריח כי אצור עליו ולא יוכל לצאת מן העיר, ויהיה נכר כמו (עבדיה א׳ י״ג) ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו, מענין הסגרה:
ובריח – הוא כעין מטה, עשוי לסגור בו הדלתות מבפנים.
נכר – מסר אותו אלהים בידי אחרי שסגר בעדו לשבת בעיר דלתים ובריח, ובוטח הוא בחוזק העיר ולא יתחבא עוד, ואני אצור על העיר עד רדתה.
נכר אותו לפי ענינו הוא לשון מסירה ה׳ מסרו בידי ולא נמצא לו ריע במקרא, ונראה שמשתתף עם נכר מענין נכרי רצה לומר שעתה יכול לנהוג עמו כאילו היה איש נכרי אויב ישראל שבא בעיר מבצר כמורד וכבא להכין מלחמה שישגב בערי מבצר ויש לי אמתלא להלחם בו כעם בן נכר.
נכר אותו – קשה איך שרש אחד יורה דבר והפכו, לא נכרו בחוצות (איכה ד׳:ח׳) לא נודעו, בשפתיו ינכר שונא (משלי כ״ו:כ״ד) פן ינכרו צרימו (האזינו) לשון העלם וזרות; מ״מ ברוב הפעמים השם קדם לפֹעל, ושם נֵכָר קדם לשרש נָכַר, ואולי מקורו גֵר בחלוף גימ״ל בכ״ף (ויסכרו ויסגרו, נח) ובתוספת נו״ן (טול ונטל, המם ונהם, ערה ונער ורבים כמוהם) נהיה שם נכר, ואיש הבא לגור יפול תחת עין כל רואיו ומתוך כך יכירוהו כלו׳ יעשו הפרש בינו לבין האחרים (להכירני רות ב׳) ומזה נהיה שהשתמשו בשורש זה להוראת ידיעה, וגם כאן שהוראתו הסגיר (גם סגר מקורו גר כמו סתם תם, סער ערה) הוא מלשון נגר, כמים הנגרים (שמואל ב י״ד:י״ד) ויגר מזה (תהלים ע״ה), אלהים עשה שיבא מעצמו לידי כמים המקלחים מעצמם למקום מדרון; וכל השמות והשרשים האלה, וכן מקור וקר, כהקיר ביר מימיה (ירמיהו ו׳:ז׳) אני קרתי (מלכים ב י״ט:כ״ד) וגם קורי עכביש, קרובים הם בהברתם ובהוראתם.
וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּי-בָ֥א דָוִ֖ד אל העיר קְעִילָ֑ה, וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל, נִכַּ֨ר הסגיר ומסר1אֹת֤וֹ אֱלֹהִים֙ בְּיָדִ֔י, כִּ֚י נִסְגַּ֣ר דוד לָב֔וֹא בְּתוך עִ֖יר מבצר2 עם דְּלָתַ֥יִם דלתות וּבְרִֽיחַ לסגור אותם מבפנים3, ובוטח הוא בחוזק העיר ולא יתחבא עוד, ואני אצור על העיר4:
1. רש״י, רד״ק, רי״ד, ר״י קרא, מצודת דוד. ורלב״ג ביאר שהסיר ממנו ה׳ את ההכרה, דהיינו שהסיר ממנו את התבונה שאסור היה לו להיכנס לעיר שממנה הוא לא יכול להימלט. ומלבי״ם מבאר כי ניתן גם לפרש ״נכר״ מלשון נכרי, דהיינו שעכשיו שהלך לעיר מבוצרת כמורד, ניתן להתנהג אליו כאילו היה איש נכרי אויב ישראל.
2. מלבי״ם.
3. מצודת ציון.
4. אברבנאל, מצודת דוד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
וישמע – כמו: ויאסף, לפי שהעם נאספים ע״י כרוז משמיע. וכן במשנה: משמיעין על השקלים – פי׳ מכריזין.
וישמע שאול את כל העם – פירוש: שימע כרוז לכל העם שיבואו אתו למלחמה.
וספר שאסף שאול את כל עמו כדי לרדת למלחמה את קעילה לצור בעיר את דוד ואת אנשיו
וישמע – ענין אסיפה הבאה משמיעת קול המאסף, כמו: השמיעו עליה ממלכות (ירמיהו נ״א:כ״ז).
לצור – ענינו הסבו על העיר להצר לה ולכבשה.
השאלות:
אחרי שהכריז שאול לצור על דוד פשיטא שידע דוד שעליו מחריש הרעה?
וישמע הכריז שיתאספו העם למלחמה ולא הודיע על מי, ודעתו היה על קעילה, והיה התחבולה שאסף את כל העם שיחשבו שילך על פלשתים, כי קעילה ביד פלשתים.
וַיְשַׁמַּ֥ע ואסף1שָׁא֛וּל ע״י כרוז2אֶת-כָּל-הָעָ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה לָרֶ֣דֶת אל קְעִילָ֔ה כדי לָצ֥וּר על העיר להצר לה ולכובשה3, וכאשר אסף אותם, עשה בתחבולה ולא הודיע נגד מי יילחמו, וכך כל העם נאסף בחושבם שהמלחמה נגד פלשתים, בעוד כוונת שאול היתה4אֶל-דָּוִ֖ד וְאֶל-אֲנָשָֽׁיו:
1. תרגום יונתן, רד״ק, מצודת ציון.
2. רד״ק, רי״ד.
3. מצודת ציון.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
אכי עליו שאול מחריש הרעה – מקווה להרע לו, וכבר הוזכר מה שאני אומר לגבי מקרים דומים.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
מחריש הרעה – כמין ית בישתא.
Planning evil. Plotting the evil.
מחריש הרעה – יש לומר כגון חורש רע יועץ רע.
ותרגומו: כמין.
מחריש הרעה – עניינו: חושב, כמו: אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג׳:כ״ט).
מחריש הרעה – לשון סוד, כמו חרש לאמר האמור במרגלי יריחו, והיה מקבץ החיילות ולא היה מודיעם אנה ילכו כדי שלא ישמע דוד.
מחריש הרעה – הוא מענין אל תחרוש על רעך רעה והרצון בזה ששאול היה מסבב שישתדל עם כל ישראל להביא הרעה על דוד.
(ט-יא) והגיע הדבר לאזני דוד ושאל באורים ותומים היסגירוני בעלי קעילה הירד שאול עלי? וכפי דרך חכמינו ז״ל היו אלה שתי שאלות אם ירד שאול לצור על העיר? ואם אחרי רדתו יסגירוהו אנשי קעילה בידו? והיתה התשובה ירד.
מחריש – ענין מחשבה, כמו: אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג׳:כ״ט).
וידע דוד – הבין מדעתו שעליו לבד מחריש הרעה ולזה פחד פן ימסרוהו בידו.
וידע ודוד הבין ששאול מחריש ומעלים הדבר וכוונתו עליו.
מחריש הרעה – לשון שתיקה, כמו ויהי כמחריש (למעלה סוף סימן יו״ד) שנים מרגלים חרש (יהושע ב׳:א׳), כלו׳ שאול מכין רעתו בלט; ושני הוראות שורש חרש קרובות בענינן, וקדמה הוראת שתיקה וממנה לשון חרישה בשדה, שהחורש ממתין חדשים הרבה עד עת אסוף קצירו, ובבנין הקל יש הפרש ביניהם שבהוראת חרישה שהוא פעל יוצא נקוד יחרש בחולם, ובל׳ שתיקה שהוא פֹעל עומד נקוד יחרש בפתח ע״ד יִשְׁמֹר יִשְׁכב, יִלְכֹד יִגְדַל, ואם נמצא ילמַד בפתח, זה מפני שאיננו פעל יוצא אמתי הוא שהלימוד לא יעבור מהלומד לדבר הנלמד כלכידה מהלוכד (מדקדוק שד״ל), מלבד בעלי אותיות אהח״ע שכולם בפתח, ישלח יגרע ודומיהם.
ועל אף ששאול לא הודיע לעם נגד מי המלחמה כדי שהדברים לא יגיעו לאוזני דוד1, וַיֵּ֣דַע הבין2דָּוִ֔ד מדעתו3כִּ֣י עָלָ֔יו שָׁא֖וּל מַחֲרִ֣ישׁ יועץ וזומם רע4, ומעלים מהעם5 שֶׁהָרָעָ֑ה עליו6, וַיֹּ֙אמֶר֙ דוד אֶל-אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן הַגִּ֖ישָׁה הבא את הָאֵפֽוֹד: ס
1. רי״ד.
2. מצודת דוד, מלבי״ם.
3. מצודת דוד. ויש מרבותינו שביארו כי ידע משום שהדבר הגיע לאוזניו, אברבנאל, וכן משמע מרד״ק בפס׳ ז׳ שמישהו אמר לדוד.
4. רש״י.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם. ורלב״ג ביאר כי הוא משתדל להביא את כל העם נגד דוד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
הנה שאל ב׳ שאלות ולמה לא השיבו לו על השאלה השניה שיסגירו אותו עד שהוצרך לשאול שנית?
לשחת לעיר בעבורי יש הבדל בין בגלל ובין בעבור שמלת בגלל מציין הסבה הקודמת, ומלת בעבור מציין הסבה המאוחרת, ואם היה אומר לשחת לעיר בגללי היה פירושו שבגלל מה שקבלו את דוד רוצה לשחתם דרך עונש, ואם היה כן לא היה לו לשאול אם יסגירוהו, כי אז לא זאת יבקש מידם אחר שבין יסגירו בין לא יסגירו יקבלו עונש על העבר, אבל הוא שמע שרוצה לשחת בעבורו, והוא כדי שיוציאו אותו ואם ימסרו אותו לא ישחיתם, ובזה צריך לשאול אם יסגירוהו כדי שיסתלק שאול מעליהם.
Will the men of Keilah deliver me into his hand? Will Saul come down, as Your servant has heard?" O Lord, the God of Israel, I beseech You, tell Your servant." And Hashem said, "He will come down."
א. ‹ססס› המשפט הבא ״ויאמר ה׳ ירד״ מוסגר לפניו ולאחריו בפרשות סגורות באמצע השורה
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אהיסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול – מכיוון שבאה תשובה על שאלה אחת בלבד, אנו מבינים מכך שלא יכולה לבוא [מהאורים ותומים] תשובה על שתי שאלות יחד. לפיכך הוא חזר על השאלה בעניין ההסגרה, ונאמר לו ׳יסגירו׳. ראוי היה שישאל קודם כל האם שאול ירדוף אחריו ולאחר מכן על עניין ההסגרה, אך ליבו של החסיד [דויד] היה טרוד, ולכן הוא הפך את סדר השאלות. התשובות, לעומת זאת, באו אליו בסדר שהן היו אמורות לבוא, פי שנאמר ׳ויאמר ה׳ ירד׳. אין רע בכך שאסביר לך כאן כיצד שואלים [באורים ותומים] וכיצד מגיעה התשובה, למרות שכבר פירשתי זאת בספר ההכרעה [הפירוש לתורה]. השואל עומד לפני הכהן כשהאפוד על חזהו [של הכוהן], ואם התשובה הנדרשת היא למשל ׳עלה למלחמה׳, או ׳לא תעלה׳, אז מתבלטות ועולות ה-ע׳ מן השם ׳שמעון׳ וה-ל׳ מן השם ׳לוי׳ וה-ה׳ מן ׳יהודה׳. האותיות אינן מתבלטות ועולות יחד, אלא אות אחת מתבלטת, וכאשר הכוהן מבחין בכך חוזרת האות למצבה הרגיל ועולה אות אחרת, וכך עד סוף התשובה. היה זה אחד מן הפלאים המרשימים שהמשיכו להתקיים בקרב האומה במשך תקופה ארוכה.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
היסגרוני בעלי קעילה וגו׳ – למדנו מכאן שהשואל שני דברים אין משיבין לו אלא אחד, ואין משיבין לו אלא ראשון. וכאן דוד שאל שלא כסדר, שהיה לו לשאול תחילה: הירד שאול, היסגרוני בידו, והשיבוהו כסדר.
Will Keilah's residents hand me over… This teaches us that one who consults regarding two matters, receives a reply concerning only one, and that reply concerns the first one. And here, Dovid asked in an inverted order,1 because he should have first asked,2 "Will Shaul come down? Will [the residents of Keilah] hand me over?" But he was answered according to the [proper] order.
1. Perhaps Dovid asked the questions in an inverted order because he was primarily interested whether Ke’ilah’s residents would hand him over to Shaul. He had assumed that Shaul would pursue him.
2. See Maseches Yoma 73a. Dovid should have asked first what were Shaul’s intentions and then whether Ke’ilah’s residents would hand him over to Shaul. He was answered on the question that he should have asked first that “he [Shaul] will go down.”
היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול – הוא שאל שלא כהוגן שהיה לו לשאול תחילה הירד שאול ואח״כ היסגירוני בעלי קעילה, והשיבו הקב״הא כהוגן: ויאמר י״י ירד, ולא השיבו אם יסגירו אותו אם לאו עד שחזר ושאל (שמואל א כ״ג:י״ב), לפי שאין שואלין שתים כאחת.
א. עפנשטיין הוסיף כאן מלת: ״שלא״.
היסגרני – פי׳ מוסרים. מכאן למדו רז״ל שאין שואלין באורים ותומים שני דברים כאחד, ואם שאל אין משיבין לו אלא אחד, ואין משיבין אלא ראשון, שהרי דוד אמר: היסגירוני, הירד, ויאמר י״י ירד. הנה הוא שאל שני דברים, לא השיבו אלא אחד, והשיבו י״י על הראוי להיות ראשון, והוא: ירד, כי דוד שאל שלא כסדר. וכיון שהכיר במענה כי שלא כסדר שאל, חזר ושאל כסדר: היסגירו בעלי קעילה. אבל אם היה צורך השעה לשאול שני דברים כאחד, כגון שאין שהות לעמוד, שואלין על שני דברים ומשיבין על שניהם כאחד, כמו ששאל דוד: הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל (שמואל א ל׳:ח׳).
בעלי קעילה – אדוני העיר וגדוליה.
ויונתן תרגם: יתבי קעילה.
היסגרני {וגו׳} הירד שאול – גם לזה יאמר אין מוקדם ומאוחר והושם שנוי הסדר להעירנו, והנה כתב ויאמר י״י ירד, ואח״כ ויחדל לצאת (פסוק י״ג), וכל אלה הענינים ובאורם ימצא בגביע.
היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך י״י אלהי ישראל הגד נא לעבדך ויאמר י״י ירד – מזה המקום נוכל ללמד שהנשאלים באורים ותומים אין נשאלין בהם אלא שאלה אחת לבד לא יהיו נשאלין בהם שתי שאלות יחד או יותר ולזה תמצא כי כששאל דוד על שתי שאלות לא באהו המענה כי אם באחת מהן.
ירד – דעתו לרדת, ועל כי אין אורים ותומים משיבים על שני דברים כאחד, לזה השיבו לו על דבר שהיה מהראוי לשאול ראשון עליו, כי הירידה היא ראשון בזמן.
היסגרוני כו׳ הירד שאול – הנה שאל שלא כסדר בכוונה, כי יש עוד ספק, שיוכל להיות שטרם ילך שאול בעצמו אליהם ישלח שליח, ויבקש שיוציאו ויסגירו אותו ושאלה זאת קודמת לשאלת הירד שאול, וזאת היתה כוונתו באמת, תחלה שאל היסגרוני – היינו אם יבקש זאת על ידי שליח, ואחר כך שאל,
הירד שאול שיצוייר שאם לא ירצו לשמוע אל פקודת שאול על ידי שליחו אז ילך בעצמו לשחת לעיר ולכן בפעם הראשון לא שאל היסגירו אותי ואת אנשי, כי אם ישלח על ידי שליח שיוציאוהו, לא יבקש רק את דוד שהוא ראש המורדים, שאז ירצה שאנשי קעילה ואנשי דוד יוציאו את דוד ויפטרו, כמו שהיה בשבע בן בכרי, אבל לא יוכל לבקש שיוציאו את דוד ואנשיו, שאז ילחמו דוד ואנשיו עם אנשי קעילה. ויאמר ה׳ ירד רצה לומר לא ישלח שליח כלל רק תיכף ירד בעצמו, ובזה שפיר לא הוצרך להשיב על השאלה הראשונה כי נכללה בשניה.
היסגרני, הירד – כפל השאלה בהמית לבו.
הֲיַסְגִּרֻ֣נִי האם דעתם למסור אותי1בַעֲלֵי֩ אדוני2קְעִילָ֨ה בְיָד֜וֹ של שאול? הֲיֵרֵ֣ד האם דעתו של3שָׁא֗וּל לרדת4כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁמַ֣ע עַבְדֶּ֔ךָ? יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַגֶּד נָ֖א לְעַבְדֶּ֑ךָ ס וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה, יֵרֵֽד דעתו של שאול לרדת5:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד. ולמדנו מכאן, (יומא ע״ג:) שהשואל שני דברים, אין משיבין לו אלא אחד, ואין משיבין לו אלא ראשון, וכאן דוד שאל שלא כסדר, שהיה לו לשאול תחילה הירד שאול, היסגירוני בידו?, והשיבוהו כסדר שהיה עליו לשאול, רש״י, ר״י קרא, רלב״ג, מצודת דוד, רד״ק, (וראה ביאורו של אברבנאל בפס׳ יב המבאר מתי כן ניתן לשאול שתי שאלות). ומלבי״ם מבאר ששאל כסדר, כי היה עוד ספק, שיכול להיות שטרם שילך שאול בעצמו אליהם ישלח שליח ויבקש שיוציאו ויסגירו רק את דוד, כמו שהיה עם שבע בן בכרי, ולכן שאל ״היסגרוני״ ואח״כ שאל במידה ולא ישמעו לשליחיו של שאול ״הירד שאול״ בעצמו, ואמר ה׳ ירד, דהיינו לא ישלח שליח כלל רק תיכף ירד בעצמו, ולכן לא הוצרך להשיב על השאלה הראשונה כי נכללה בשניה.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
אחר כך שאל היסגירו בעלי קעילה והשיב יתברך יסגירו, ומכאן אמרו חכמינו ז״ל במסכת יומא (יומא ע״ג.) שאין שואלין באורים ותומים שני דברים כאחד, ואם שאל אין משיבין לו אלא אחד, והתשובה אינה כי אם לדבר הראוי להיותו נשאל ראשון, שהרי דוד אמר היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול? ולא השיבו יתברך כי אם על אחד מהן והיא השאלה השנית שהיה ראוי שתהיה ראשונה והוא אמרו ויאמר השם ירד, וכאשר דוד הרגיש ברוע סדור שאלותיו חזר לבקש על השנית אשר לא השיב יתברך עליה, ולזה אמר פעם שנית היסגירו בעלי קעילה? ואז השיבו יתברך יסגירו. ועוד אמרו חכמינו ז״ל (יומא ע״ג:) שאם היה צורך שעה שלא היה להם מקום לשאול כל השאלה בפני עצמה שיכולין לשאול שני דברים כאחד ומשיב על שתיהן, כמו ששאל דוד, (סימן ל׳ ח׳) הארדוף אחרי הגדוד הזה? האשיגנו? ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל. ואני בספר מחזה שדי אשר לי חקרתי בדרוש הזה מהאורים והתומים ומאופן הגדתם, והתרתי שם הספקות אשר יקרו בזה ואין כאן מקום זאת החקירה. ולאומר שיאמר איך לא נתקיים תשובת האורים והתומים? כי הם אמרו שירד שאול קעילה ולא ירד ושיסגירוהו בעלי קעילה בידי שאול ולא נסגר בידו, תהיה התשובה בשתי אופנים. האחד שכבר הושרשנו שהידיעה האלהית לא תטבל טבע האפשר, ועם היותו יתברך יודע מה שיהיה ומיעד עליו ומגיד מראשית אחרית, לא ימנע שתשאר הבחירה והרצון מוחלט לעשות כרצון איש ואיש, ולכן בהיות שהקדוש ברוך הוא הגיד העתיד להיות בירידת שאול על קעילה ובהסגירם אנשי קעילה את דוד בידו נשארה לשאול ולבעלי קעילה ולדוד בחירתם, ודוד הלך משם ושאול לא ירד על קעילה ואנשיה לא הסגירוהו, כי היה הידיעה האלהית בדברים העתידים האפשריים בלתי מכרחת טבע האפשר והבחירה. והאופן השני בתשובת זה היותר נכון אצלי הוא, שדוד לא שאל על מה שיהיה ויצא לפעל, כי אם על כוונת שאול ובעלי קעילה, והוא אמרו הירד שאול, רוצה לומר אם היה דעתו ורצונו לירד שמה? ואם היה דעת אנשי קעילה ורצונם להסגירו בידי שאול עם יעמוד שם בזמן ירידת שאול? והשיבו יתברך אמתת כוונתם ורצונם שהיה רצון שאול ודעתו לירד עליו, והיה דעת בעלי קעילה ורצונם להסגירו אם יהיה ביניהם בשעת ירידת שאול, וזה היה אמת בלי ספק ולא היה הגדת העתיד כי אם הגדת ההווה מרצונם, וכאשר ידע דוד כוונתם חלף משם ואין אם כן שינוי ידיעה בו יתברך:
ביד שאול ויאמר – בקצת ספרים יש פיסקא באמצע פסוק.
יסגירו – דעתם להסגיר אותך בידו.
ויאמר דוד היסגרו עתה שאל שאלה חדשה שלא שאל בראשונה כלל, והוא אחר שידע שירד שאול בעצמו שמה, שאל אם יסגרו בעלי קעילה אותי – והנה בצד זה ידע כי שאול ודאי יבקש אותו ואת אנשיו – כי ירצה שבעלי קעילה יפתחו לו שער העיר, ואז ילחם בתוך העיר עם דוד ואנשיו, והשיג התשובה יסגירו, (ומי שהתפלא הלא לא נתקיים דבר ה׳ שאמר שירד שאול ושיסגירו אנשי קעילה וזאת לא היה, התפלא בחנם כי דבר ה׳ היה אם לא ילך דוד משם ירד שאול והם יסגירו, שגלה לו דעת שאול ודעת אנשי קעילה, למען יזהר לצאת).
יסגירו – אם יבא שאול לצור על העיר יבינו אנשי קעילה כי אין תקוה להנצל ממנו, ואם לא יסגירוהו ימותו גם הם גם דוד ברעב או בחרב, ויבחרו לתתו מיד בידי שאול.
וכאשר דוד הרגיש שלא שאל לפי הסדר, ולא נענה על העניין ההסגרה, חזר לבקש על השאלה השניה1, וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲיַסְגִּ֜רוּ האם דעתם של2בַּעֲלֵ֧י קְעִילָ֛ה להסגיר3אֹתִ֥י וְאֶת-אֲנָשַׁ֖י בְּיַד-שָׁא֑וּל? וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יַסְגִּֽירוּ דעתם להסגיר אותך בידו4: ס
1. אברבנאל. ומלבי״ם מבאר שכעת שאל חדשה, והיא האם כששאול ירד לתפוס אותי ואת אנשי, האם בעלי קעילה יפתחו לו את שערי העיר כדי שילחם בנו.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד. וראה את ביאורו של אברבנאל המבאר מדוע עצם ידיעת ה׳ את העתיד אינה פוגעת בבחירה החופשית, וכן את דעתו ולפיה דוד שאל על כוונתם העכשווית של אנשי קעילה.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Then David and his men, who were about six hundred, arose and departed out of Keilah, and they went wherever they could go. And it was told to Saul that David had escaped from Keilah; and he ceased from going forth.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
Wherever they could go. In a place where it is proper to go, in a place where they would be saved.
ויתהלכו באשר התהלכו – שהלכו בכל מקום שיכלו באשר מצאו למלט את נפשם.
באשר יתהלכו – באתר כשר להלכא, כאשר יוכלו ללכת.
באשר יתהלכו – הלכו בדרך מקרה באיזה מקום שיזדמן להם לשבת שם.
ויונתן תרגם: באתר דכשר להלכא.
ויקם דוד ואנשיו וגו׳. כאשר ידע דוד שהיתה כוונת שאול לרדת עליו קעילה והיתה כוונת אנשי קעילה (עם היות שהושיעם מידי פלשתים) להסגירו בידי שאול, יצא הוא ואנשיו ויתהלכו באשר יתהלכו, רוצה לומר שהלכו בדרך מקרה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ולשבת באיזה מקום יזדמן אליהם:
ויצאו מקעלה – בספרים מדוייקים חסר יו״ד וכן הוא כפי המסורת שהביא המדפיס במקרא גדולה ולפי דבריו רבו החילופים בספרים וכבר ברירנא כל דוכתי דאית בהון ספיקא כדאשכחנא בספרי עתיקי.
ויחדל – ומנע.
באשר יתהלכו – רצה לומר: לא הלכו אל המקום אשר חשבו מתחילה לילך אליו וכדרך כל הארץ, כי המה לא חשבו מתחילה ללכת אל מקום ידוע, כי אם כאשר יזדמן.
ויתהלכו רצה לומר תחלה לא התישבו בשום מקום רק התהלכו תמיד ממקומם למקום וחזרו בכל פעם למקום שכבר התהלכו שמה, באופן שלא ידע שאול אנה ילך אחריהם וזה שכתוב ויחדל לצאת, אבל אחר כך, (יד) וישב דוד התישב במקום, אולם היה מתחבולותיו שבחר שני מקומות לשבתו, וזה שכתוב וישב במדבר במצדות, וישב בהר במדבר זיף – רצה לומר פעמים במצדות פעמים במדבר זיף בהר, ועל ידי זה הגם כי ויבקשהו שאול בכ״ז לא נתנו אלהים בידו – כי בכל עת שבא אל המקום לא היה דוד נמצא שם.
וַיָּקָם֩ דָּוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו כְּשֵׁשׁ-מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ, וַיֵּצְאוּ֙ מִקְּעִלָ֔ה, וַיִּֽתְהַלְּכ֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר יִתְהַלָּ֑כוּ במקום שהזדמן להם להיות שם1, כדי להינצל2, וּלְשָׁא֣וּל הֻגַּ֗ד כִּֽי-נִמְלַ֤ט דָּוִד֙ מִקְּעִילָ֔ה, וַיֶּחְדַּ֖ל ולכן נמנע שאול3לָצֵֽאת להילחם בקעילה:
1. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שבתחילה לא התישבו בשום מקום, רק התהלכו תמיד ממקום למקום וחזרו בכל פעם למקום שכבר התהלכו שמה, באופן שלא ידע שאול אנה ילך אחריהם.
2. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא.
3. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
And David abode in the wilderness in the strongholds, and he remained in the hill-country in the wilderness of Ziph. And Saul sought him every day, but God did not deliver him into his hand.
תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
במצדות – בסלעים הגבוהים שהיו במדבר, ופירושו לפניו: וישב בהר במדבר זיף.
במדבר במצדות – פירוש: מגדלים חזקים שהיו במדבר היה נחבא שם, כי היה ירא שמא יבואו אנשים עליו מצד שאול ויתפשוהו בבהלה.
ולא נתנו אלהים בידו – כי הוא ית׳ הוא הפועל לכל, וכבר קדם לך, כי שלחך י״י (שמואל א כ׳:כ״ב) ביותר נפלא מזה, ודי בזה במקום הזה.
וישב דוד במדבר במצדות, ר״ל שפעמים היה יושב במדבר בסלעים הגבוהים אשר שם ופעמים היה יושב בהר אחד שהיה במדבר זיף, ולהיותו נוסע ממקום למקום עם היות שהיה שאול כל הימים מבקש אותו הנה לא נתנו אלהים בידו כי לא מצא אותו במקום ידוע, והיה דוד יודע כל פעם ופעם שהיה יוצא שאול לבקש את נפשו, לפי שהיו עבדי שאול אוהבים אותו ומגלים את אזנו בסתר. ובהיות דוד במדבר זיף בחורשה שהוא היער.
במצדות – במקומות משומרים.
וישב וכו׳ – פעם ישב במצדות, פעם בהר וכו׳.
וישב בהר – ולמטה ט״ו וט״ז הוא אומר שהיה יושב בחרשה כלומר ביער, ואין התנגדות ביניהם שהיערים הם על ההרים.
וַיֵּ֨שֶׁב דָּוִ֤ד בַּמִּדְבָּר֙ אולם היה מתחבולותיו שבחר שני מקומות לשבתו1, פעמים ישב2בַּמְּצָד֔וֹת בסלעים הגבוהים שהיו במדבר3, שם היה מקום שמור4 להיחבא5, ופעמים6וַיֵּ֥שֶׁב ישב בָּהָ֖ר בְּמִדְבַּר-זִ֑יף, וַיְבַקְשֵׁ֤הוּ שָׁאוּל֙ כָּל-הַיָּמִ֔ים וְלֹֽא-נְתָנ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ כי לא מצא אותו במקום ידוע, והיה דוד יודע כל פעם ופעם שהיה יוצא שאול לבקש את נפשו, לפי שהיו עבדי שאול אוהבים אותו ומגלים את אזנו בסתר7:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד, מלבי״ם.
3. רש״י.
4. מצודת ציון.
5. רי״ד.
6. מלבי״ם.
7. אברבנאל.
תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
וירא דוד – כי הכיר דוד כי שאול יצא לבקש את נפשו שם במדבר זיף, כי שמע כי הזיפי׳ אמרו לו כי הוא מסתתר שם, והי׳ בדעתו ללכת משם, ובין כך בא אליו יהונתן שם וכרתו ברית שניהם, והלך יונתן ודוד יושב עדין בחורשה. וכאשר שמע כי שאול בא, הלך לו למדבר מעון והוא סמוך למדבר זיף, כמו שכתובים שניהם בנחלת בני יהודה: מעון כרמל וזיף (יהושע ט״ו:נ״ה).
בחרשה – פירוש: ביער. תרגום יער – חורשא. והה״א נוספת, כי הטעם מלעיל. או: בחורשה – שם מקום.
וירא דוד כי יצא שאול – כטעם ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו (שופטים ט״ז:י״ח), כלומר הכיר והבין ושער, ויש לזה המאמר קצת יחס עם הקודם לו בסדר, וגם עם המאוחר לו שהוא נשנה, ר״ל אמרו ודוד במדבר אף בחורשה, וגם לזה, ר״ל אמרו ודוד, יש יחס וצורך למה שיבא אחריו ויקם יהונתן ואמר בכאן יצא, וכבר קדם ויחדל לצאת, והכל אחת ונכון אצל חכמי ההגיון.
בחרשה – רוצה לומר: ביער כי אף על פי שהיה במדבר זיף שאין עוברין בני אדם שם הנה להציל עצמו מן הסכנה מיד שאול היה נסתר ביער.
במדבר זיף בחרשה – הרי״ש בשוא נח שהמלה מלעיל והה״א נוספת וכן כולם שבפרשה.
וירא דוד – כשראה אשר שאול יוצא לבקשו, אז ישב במדבר זיף במקום שיוכל להמלט.
השאלות:
מ״ש וירא דוד, ודוד במדבר זיף בחורשה, וישב דוד בחורשה תמוה מדוע לא יצא משם אחר שראה שהלך שאול לבקשו?
וירא דוד – עד עתה נמלט דוד בהשגחת ה׳ שלא מצאו שאול, ודוד לא ידע כי שאול הולך אחריו, ועתה ראה דוד ששאול יצא לבקשו ודוד היה בעת ההיא במדבר זיף בחרשה ובודאי היה דעת דוד לצאת מחרשה אל מקום אחר אבל מפני סבה שנזכיר בסמוך (שבא יהונתן אליו) נשאר שם.
וַיַּ֣רְא והבין1דָוִ֔ד כִּֽי-יָצָ֥א שָׁא֖וּל לְבַקֵּ֣שׁ אֶת-נַפְשׁ֑וֹ, שכן שמע כי הזיפים אמרו לשאול שדוד מסתתר שם2, וְדָוִ֥ד היה אז בְּמִדְבַּר-זִ֖יף מסתתר שם3בַּחֹֽרְשָׁה ביער4. וכשרצה ללכת משם5: ס
1. רד״ק.
2. רד״ק.
3. רלב״ג.
4. רד״ק, מצודת ציון.
5. רד״ק, מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
And he strengthened his hand. He renewed the covenant which was between them.
ויחזק את ידו באלהים – במנחות שאמר לו לא יתנך הקב״ה ביד אבי.
באלהים – חזק ידו שלא יירא בדבר אלהים שהבטיחו על ידי הנביא כי ימלוך, וזהו שאמר: כי לא תמצאך יד שאול אבי (שמואל א כ״ג:י״ז). וכן תירגם יונתן: ותקיף ית ידיה במימרא די״י.
באלהים – דרך שבועה.
בא יהונתן לראותו ולדבר אתו ויחזק את ידו באלהים, רוצה לומר שאמר לו שיבטח בהשם וישען על קדוש יעקב, ואחרי שהאל יתברך המליכו וצוה לנביא שמואל למושחו מה יעשה בשר לו?
ויחזק – חזק, כמו ואמץ לבבו במשענת אלהים, באמרו: אלהים עמך, מה יעשה בשר לך.
ויקם יהונתן יספר הסבה שלא יצא דוד מחורשה, כי יהונתן בא אליו ויחזק את ידו בארבעה ענינים,
א. באלהים רצה לומר א״ל שלא יירא כי אלהים עמו, ובהשגחתו ימלטהו מני צר.
ויחזק את ידו – יד לשון מעוז החזיק מעוזו ובטחונו באלהים.
וַיָּ֙קָם֙ יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן-שָׁא֔וּל וַיֵּ֥לֶךְ אֶל-דָּוִ֖ד חֹ֑רְשָׁה ביער שבמדבר זיף1, וַיְחַזֵּ֥ק יהונתן אֶת-יָד֖וֹ בֵּאלֹהִֽים וחידש את הברית שהיתה ביניהם2, ואמר לו שיבטח בה׳ וישען על קדוש יעקב, ואחרי שהאל יתברך המליכו וציווה לנביא שמואל למושחו, מה יעשה לו בשר ודם?!3:
1. רד״ק, מצודת ציון בפס׳ טו לעיל.
2. רש״י.
3. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And he said to him, "Do not fear; for the hand of Saul my father shall not find you. You shall be king over Israel, and I shall be next to you. And Saul, my father, also knows that."
א. אֶהְיֶה־לְּךָ֣ =א! (אין געיה) וכן במג״ה • אמנם לפי חילופי בן־אשר אין געיה, אך משתמע שגם הלמ״ד איננה דגושה (אֶהְיֶה־לְךָ֣), וראו הערת ברויאר במהדורתו הראשונה. • ל,ק=אֶֽהְיֶה־לְּךָ֣ (געיה ודגש) וכן בחילופי בן־נפתלי ובדפוסים (וכך הכריע ברויאר נגד הכתר).
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
אהיה לך למשנה – אני מבקש ממך שאהיה אני משנה לך כשתמלוך.
ידע כן – שתמלוך. והיו יודעין זה מפי השמועה שנמשח דוד למלך.
וגם שאול אבי יודע כן – זה מין אחד ממיני סוג הידיעה.
וזהו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול ואתה תמלוך על ישראל, ובקש ממנו שיהיה לו למשנה במלכות, כי עם היות שאמר בראשונה ולא אם עודני חי כמו שפירשתי, הנה נתחרט ובחר בחיים עם היות שימלוך בימיו דוד ורצה להיות משנה לו כמו שהיה בימי שאול אביו, כל שכן שאין ביד האדם למות כאשר ירצה, ואם יחיה על אפו ועל חמתו מוטב היה שיהיה אליו למשנה אחרי אשר מלכותו מאת השם מן השמים ויתקיים על כל פנים. והודיעו שגם אביו יודע כן, כי נתפרסם הדבר שמשחו שמואל והודאת הבעל דין דבר גדול בדברים המסופקים, ולכן אמר וגם שאול אבי ידע כן.
למשנה – שני למלכות.
ב. ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי באשר אינו יודע מקומך,
ג. ואתה תמלוך על ישראל וכו׳ ובזה תרום קרן בזכות הרבים כי זרח שמש הצלחתך, ובית אבי יהיה תחתיך כי אהיה לך למשנה
ד. וגם שאול אבי ידע כן – ומצד זה נרפו ידיו ויפחד מעשות לך כל מאומה.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו יהונתן אַל-תִּירָ֗א כִּ֠י לֹ֤א תִֽמְצָאֲךָ֙ יַ֚ד שָׁא֣וּל אָבִ֔י כי הוא אינו יודע את מקומך1, וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַל-יִשְׂרָאֵ֔ל ובית אבי יהיה תחתיך2, וְאָנֹכִ֖י מבקש ממך כי כאשר תמלוך3אֶֽהְיֶה-לְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה שני למלכות4, וְגַם-שָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן שתמלוך, כי יצאה השמועה שנמשחת למלך5, ומצד זה נרפו ידיו ויפחד מלעשות לך כל מאומה6:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. רד״ק.
4. אברבנאל, מצודת ציון.
5. רד״ק, אברבנאל.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
לפני י״י – אורים ותומים שהיו שם עם אביתר הכהן. או פירו׳: שהאל יתברך יהיה עד בין שניהם.
לביתו – תרגם יונתן: לאורחיה.
וישב דוד בחרשה ויהונתן הלך לביתו – באר לנו בזה כי נשען דוד בברית יהונתן עמו שלא יגלה מקומו לאביו ואע״פ שנתפרסם ליהונתן כי דוד יקח הממלכה ותסור ממנו ולזה ספר שלא נמנע דוד אחר זה מלשבת ביער ההוא.
ואז כרתו שניהם ברית לפני השם על הברית שכבר כרתו שניהם, לפי שבראשונה כרתו אותו בינם לבין עצמם ועתה כרתו אותו לפני השם, רוצה לומר לפני אביתר הכהן ובידו האורים והתומים כדי לחזק הענין עוד:
לפני ה׳ – לפני האורים והתומים, כי הברית שמאז לא היה לפני ה׳.
ויכרתו וכו׳ ברית לפני ה׳ – כי הברית הראשון היה בינו לבין עצמו וזה היה לפני הכהן ואורים ותומים ועל ידי הבטחות יהונתן ובריתו ודבריו שחזק אותו על ידי כן וישב דוד בחורשה רצה לומר נשאר יושב שם ולא יצא משם כמו שהיה במחשבתו, ובאמת כן היה ששאול לא ידע מקומו רק הזיפים הודיעו לשאול את מקום דוד כמו שיספר.
לפני ה׳ – קראו ה׳ לעד ביניהם.
וַיִּכְרְת֧וּ וחידשו1שְׁנֵיהֶ֛ם את הַבְּרִ֖ית שהיתה ביניהם, ושלא כמו בברית הראשונה, עכשיו כרתו את הברית2לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה האורים ותומים שהיו שם עם אביתר הכהן3, וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּחֹ֔רְשָׁה ביער4, כי ידע שיהונתן לא יגלה את מקום מחבואו5, וִיהוֹנָתָ֖ן הָלַ֥ךְ לְבֵיתֽוֹ: ס
1. מהר״י קרא.
2. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
3. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם. ויתכן גם פירוש נוסף והוא שהאל יתברך יהיה עד בין שניהם, רד״ק.
4. מהר״י קרא.
5. רלב״ג.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Then the Ziphites went up to Saul to Gibeah, saying, "Doesn't David hide himself with us in the strongholds in the wood, in the hill of Hachilah, which is on the south of Jeshimon?
תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בבא הזיפים ויאמרו לשאול (תהלים נ״ד:ב׳) – מאי זיפים ר׳ אלעזר אמר ע״ש מקומן דכתיב זיף וטלם ובעלות (יהושע ט״ו:כ״ד). וי״א אלו בני אדם שמזיפין דבריהם.
זפים – שם מקום כגון זיף וטלם ובעלות (יהושע ט״ו:כ״ד) בנחלת יהודה היתה. ואף היו קרובי דוד, ומוסרין אותו ביד שאול.
ויעלו זיפים – וכבר עלו הזיפים, ואמרו לשאול. וזהו שאמר: וירא דוד (שמואל א כ״ג:ט״ו) כמו שאמרנו למעלה.
ויעלו זיפים אל שאול וגו׳. ספר הכתוב שעלו הזיפים אל שאול שהיה עומד בגבעה אשר שם ביתו ויגידו לו הלא דוד מסתתר עמנו במצדות. והמפרשים כתבו שזה הענין קדם לביאת יהונתן לדוד, ושפירושו וכבר עלו הזיפים קודם זה, ואין צורך, שהכתובים כסדרן, שאחרי שהלך יהונתן ושב לביתו הלכו הזיפים לגלות זה לשאול.
מסתתר – מתחבא אצלינו בהמצדות העומדות בחורשה, שהיא בגבעת החכילה אשר היא מימין הישימון.
ויעלו זיפים כו׳ הגבעתה כי שאול חזר לביתו הגבעה, וחדל מלבקשו,
במצדות הודיעו מקומו עם כל מצריו,
א. במצדות סלעים,
ב. בחרשה ביער,
ג. בגבעת החכילה
ד. (באשר היה בחכילה עוד גבעה מצד שמאל) אשר מימין הישמון.
בחרשה – מאחר שכתב ג׳ פעמים שם זה בה״א נוספת וגם בבי״ת שמושית נראה שאין הוראת הה״א כמו מצרימה, ארצה, במקום לשון לפניה, רק שם המקום עצמו חרשה.
מימין – מצד דרום הנקרא ג״כ תימן לפי שהוא לימין השם פניו נגד מזרח הנקרא ג״כ קדם, ומערב נקרא אחור (איוב כ״ג:ח׳), וצפון נקרא שמאל (איוב כ״ג:ט׳, ושם נזכרו ארבעתם).
ולפני שיהונתן הלך לדוד1, וַיַּעֲל֤וּ זִפִים֙ תושבי זיף שבנחלת יהודה2אֶל-שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה שם היה ביתו3, לֵאמֹ֑ר ואמרו לו, הֲל֣וֹא דָ֠וִד מִסְתַּתֵּ֨ר מתחבא4עִמָּ֤נוּ אצלינו5בַמְּצָדוֹת֙ העומדות6בַּחֹ֔רְשָׁה שהיא7בְּגִבְעַת֙ הַֽחֲכִילָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מִימִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן:
1. אברבנאל.
2. מהר״י קרא.
3. כי שאול חזר לביתו הגבעה, וחדל מלבקש את דוד, מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And it is ours to hand him over. It is our obligation to deliver him.
ולנו הסגירו ביד המלך – כלומר ולנו היכולת להסגירו ביד המלך. תרגומו: ועלנא למיסריה.
והיה מאמרם ועתה לכל אות נפשך המלך לרדת רד ולנו הסגירו ביד המלך, ופירושו אצלי ועתה הנה הענין מוכן בכל אשר תאוה, אם תרצה לרדת אתה לתפשו רד, ואם לא תרצה לרדת אתה אלא שאנחנו נתפוש אותו ונביאהו ונסגירהו בידך לנו להסגירו ביד המלך ולא תחוש אתה לרדת אחריו:
אות – ענין רצון ותשוקה, כמו: אוה למושב לו (תהלים קל״ב:י״ג).
לכל אות וכו׳ – רצה לומר: באיזה אופן שתרצה לרדת אלינו רד, ועלינו למסרו בידך.
וְ֠עַתָּה, הדבר מוכן1לְכָל-אַוַּ֨ת רצון2נַפְשְׁךָ֥ באיזה אופן שתרצה3הַמֶּ֛לֶךְ, אם תרצה לָרֶ֖דֶת אתה אלינו לתופסו4רֵ֑ד, וְאם לא תרצה לרדת אתה, אלא שאנחנו נתפוש אותו ונביאהו ונסגירהו בידך5, לָ֥נוּ עָלֵינוּ6 יהיה לְהַסְגִּיר֖וֹ למוסרו7בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ כי יש לנו את היכולת לכך8, ולא תצטרך אתה לרדת אחריו9:
1. אברבנאל.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל, מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. רש״י.
7. מצודת דוד.
8. מהר״י קרא.
9. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
ושאול אמר להם ברוכים אתם להשם כי חמלתם עלי, בגלותכם את אזני והיותכם מקנאים את קנאתי, אבל אני רוצה לרדת בעצמי אחריו לתפשו.
ברוכים – ה׳ יברך אתכם בעבור ההודעה.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל לזיפים, בְּרוּכִ֥ים אַתֶּ֖ם לַֽיהוָ֑ה שיברך אתכם בעבור ההודעה שלכם1, כִּ֥י חֲמַלְתֶּ֖ם עָלָֽי בגלותכם את אזני, שקינאתם את קנאתי, אבל אני רוצה לרדת בעצמי אחריו לתפשו2:
Go, please, make yet more sure, and know and see his place where his haunt is and who has seen him there, for it has been told to me that he deals very subtly.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אלכו נא הכינו עוד – בררו גם את העניין בצורה וודאית, וכמוהו ׳ושבתם אלי אל נכון׳ (שמואל א׳ כג:כג) [כלומר: תחזרו אלי באמת. נגזר מדברי הכתוב ״כי אין בפיהו נכונה״ (תהלים ה, י)].
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
כי אמר אלי – מי שאמר.
ערום יערים הוא – מתנהג הוא בערמה, היום כאן ולמחר במקום אחר, כדי שלא יודע מקומו.
For [someone] told me. The one who told.1
He is very cunning. He is accustomed to behave cunningly, by being in one place today and tomorrow somewhere else, so that his place not be known.
1. It can also be understood literally, that “he told me…” refers to Dovid. During the period that Dovid served before Shaul, he would describe to Shaul the cunning ways in which he outsmarted the Philistines (Radak).
ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם – כלומר כל מי שראהו שם.
כי אמר אלי ערום יערים – פתרון: כי אמר אלי פלוני ופלוני שדוד ערום יערים הוא ומראה עצמו כאילו רוצה להסתתר עמהם אבל דעו כי לא ירד להשתקע אלא להראות כאילו רוצה לעמוד שם ודעתו לחזור וללון במקום אחר, לפי׳ לכו נא והבינו עוד ודעו נא וראו את מקומו אשר תהיה רגלו.
ור׳ מנחם הזקן פירש: כי אמר אלי – כלומר כי אמר דוד בשבילי ערום יערים הוא – שמראה את עצמו כאילו דעתו ללון במקום אחד וחוזר ולן במקום אחר.א
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״אחד״.
כי אמר אלי – האומר שהוא ערום ויערים – לברוח אם לא תעשו בחכמה.
ותרגומו: ארי אמרין לי דערים ונפיק הוא.
הכינו עוד – חפשו וראו היטב שתדעו מקומו בכוון.
כי אמר אלי – בעוד שהיה עמי, היה אומר לי כשהייתי שואלו איך היה מכה בפלשתים כל כך, ואיך היה נשמר מהם, והיה אומר לי: כי ערום יערים הוא, ובערמות ובתחבולות היה בא עליהם, שלא היו נשמרים ממנו, כן עתה הוא עושה מראה עצמו במקום זה כדי שנבקש אותו שם, ומחר יהיה במקום אחר, לפיכך דעו כל המקומות אשר דרכו להתחבא שם.
וי״מ כי אמר אלי – האומר, כמו: ויאמר ליוסף (בראשית מ״ח:א׳), ר״ל אמר אלי המגיד כי עתה ערום יערים הוא. וכן תירגם יונתן: ארי אמרין לי דערים ונפיק הוא.
כי אמר אלי ערום יערים הוא – פירוש: כי אמר לבי אלי ערום הוא, ובמקום שיעמוד היום לא יעמוד למחר, לפיכך לכו ותכוונו דרכיו אנה רגיל לעמוד.
כי אמר אלי – דוד, כלומר כי דוד בהיותו באהבה עם שאול, היה אומר לו כי הוא עושה ענינו בערמה.
כי אמר אלי ערום יערים הוא – רוצה לומר: הוא חסר מי האומר זה וכן ותכל דוד הוא חס׳ מי הוא המשתוקק והרצון בו ותכל נפש דוד וכן יהיה הרצון בזה המקום כי אמר לבי אלי שהוא יתנהג בערמה ויתראה במקום אחר והוא בלתי מתחבא שם בלתי על המעט ולזה הזהירם שיחקרו מכל המחבואים אשר יתחבא שם, או יהיה אמרו כי אמר אלי שב אל דוד והרצון שדוד אמר אליו בהיותו עמו שהוא מתנהג בערמה ובתחבולות יעשה לו מלחמה.
ולכן לכו הכינו עוד ודעו וראו את מקומו אשר תהיה בו רגלו, ר״ל חפשו וראו ודעו את מקומו אשר הוא יושב בו בכוון, ולא תסמכו על דברי שומע כי אם מי ראהו שם, והודיעם למה יזהירם כל כך עליו, באמרו כי אמר אלי ערום יערים הוא, ר״ל שאמר אדם המגיד לשאול שאינו שוקט במקום אחד אבל ערום יערים, מתנועע מן זן אל זן והיא ההערמה. או יהיה פירושו שדוד היה אומר פעמים רבות לשאול בעודו עמו כאשר היה שואלו איך היה מכה הפלשתי? ואיך היה נשמר מהם? היה משיבו שערום יערים ובערמה ובתחבולה היה בא אליהם, ואולי יעשה עתה באותו הדרך, ולכן צוה להזהר ממנו כי הוא מראה את עצמו היום במקום אחד ומחר במקום אחר.
הכינו – מלשון הכנה.
ערום יערים – מלשון ערמה.
הכינו עוד – היו נכונים לראות מקום מהלכו, כי מי ראהו שם, הלא דבריכם מאומד ומשמועה.
כי אמר אלי – עודו סר למשמעתי, אמר לי שבערמה ובתחבולות יעשה מלחמה, ולזאת מאוד מהצורך לחקור ולחפש אחריו.
השאלות:
הדברים כפולים ומשולשים, ובלתי מובנים?
לכו נא הכינו עוד באשר ידע שדוד מערים ערמות ותחבולות להסתיר מקומו, ציום שיכינו הכנות בל ילך בחנם, והוא,
א. ודעו בידיעה ברורה וראו בראות העין את מקומו האמתי, כי יצוייר שמקומו היא רחוק מאתכם, ומערים שתחשבו שיושב קרוב אליכם כדי שאלך לשם והוא ישמט למקום אחר,
ב. יצוייר שמקומו אתכם ובכ״ז יתרחק כפעם בפעם למקום אחר לכן ראו את אשר תהיה רגלו שם
ג. יצוייר שאנשיו יושבים אתכם והוא בעצמו נחבא במקום אחר לכן דעו מי ראהו שם אותו בעצמו, ולא תסמכו על מגידים שיוכל להיות שהם מאנשי בריתו רק דעו מי ראהו שם אם הוא איש נאמן, ובאר הטעם שצריך לחקור כל כך,
כי אמר אלי ערם יערם הוא – המרגל אשר שלחתי לדרוש אחריו א״ל שמערים בכמה ערמות ותחבולות בענין שקשה מאד לדעת את האמת.
מי ראהו – אולי חסרה יו״ד אית״ן מפני יו״ד שלפניה כמו וזמרת יה במקום ועזרתי (עיין במשתדל על פסוק קצתי בחיי, תולדות) והראוי מי יִרְאֵהו, וכן כי אמר אולי הראוי כי יֵאָמֵר.
לְכוּ-נָ֞א הָכִ֣ינוּ והיו מוכנים1ע֗וֹד, וּדְע֤וּ בידיעה ברורה2, כי כעת הלא דבריכם מאומד ומשמועה3, וּרְאוּ֙ בעיניכם4אֶת-מְקוֹמוֹ֙ האמיתי5אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה בו רַגְל֔וֹ מקום מהלכו6, וחפשו7מִ֥י רָאָ֖הוּ שָׁ֑ם בעצמו, ולא תסמכו על מגידים8, כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י מי שאמר9, עָר֥וֹם יַעְרִ֖ם שמתנהג בערמה10הֽוּא, היום כאן ולמחר במקום אחר, כדי שלא יִוָּדַע מקומו11:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. כי יתכן שמקומו רחוק מאתכם, ומערים שתחשבו שיושב קרוב אליכם כדי שאלך לשם והוא ישמט למקום אחר, מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
7. אברבנאל.
8. אברבנאל, מלבי״ם.
9. רש״י. ויש מרבותינו שביארו שליבי אמר לי כן, רי״ד, רלב״ג. ויש שביארו שדוד בעצמו, כאשר היה סר למשמעתי, היה אומר לי שהוא נלחם בתחבולות, רד״ק, אברבנאל ומצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שהמרגל ששלח שאול לשם אמר לו זאת.
10. רש״י.
11. רש״י.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
See therefore, and take knowledge of all the hiding places where he hides himself, and come back to me with the certainty, and I will go with you. And it shall come to pass, if he is in the land, that I will search him out among all the thousands of Judah."
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אר׳ יהודה פירש את המילים ׳בכל אלפי יהודה׳ במשמעות: בכל משפחות יהודה. ׳אלפי׳ כאן הוא צורת ריבוי של ׳ואלפי הדל במנשה׳ (שופטים ו, טו), כלומר משפחה ובית אב.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל א, כתב יד פירקוביץ׳ 3362.
אל נכון – על דבר מכוון ואמת.
Well prepared. With an accurate and true statement.
אל נכון – לשון נכונה וכן תרגום בקושט.
אל נכון – בקשוט, כלומר על דבר אמת ומכוון.
בכל אלפי יהודה – בכל עם יהודה.
אל נכון – דבר נכון וברור.
בכל אלפי יהודה – לפי שלא היה דוד בא אלא בארץ יהודה לפי שהיו מחפין עליו, אבל שאר השבטים אם היה בא ביניהם היו מוסרין אותו לשאול.
ומה שאמר אלפי – ר״ל אכריח כל שרי אלפים שביהודה שהיו ידם עמי לחפשו היטב כל אחד באלף שלו.
ולכן אמר דעו וראו מכל המחבואים אשר יתחבא דוד שם ושבתם והגידו אלי, ר״ל שיגידו לו האמת והנכון, ובהיותו בארץ אלך וחפשתיו מכל אלפי יהודה, רוצה לומר אכריח כל שרי האלפים אשר ביהודה שתהיה ידם עמי לחפש אחריו ולתפשו, ושיתפשו אותו ויבקשוהו כל שר האלף באנשי אלפו:
המחבואים – מלשון מחבואה ומסתור.
אל נכון – כמו בנכון, וכן: ואל הארון (שמות כ״ה:כ״א), ומשפטו ובהארון. ונכון – רוצה לומר דבר ברור ומכוון.
ישנו – מלשון יש.
וחפשתי – ענין חקירה.
אם ישנו בארץ – כאשר לא נמצא אותו בכל מחבואיו, אם כן ודאי יהיה בארץ בין אנשי שבטו, ואז אחפש אותו בכל אלפי יהודה, רצה לומר: אכריח את כל אלפי יהודה, שכל אחד יחפש אחריו בין אנשיו.
וראו
ד. חוץ מזה תדרשו על כל המחבאים אשר יתחבא שם – שאם לא כן הגם שאדע מקומו יוכל להתחבאות שם במקום נסתר,
ושבתם אלי אל נכון רצה לומר שיהיה דבר נכון וברור, ואז והלכתי אתכם והיה אם ישנו אמר זה בל ידמו כי מצוה שהם ידרשו כל הדרישות הנ״ל מאשר יתרשל הוא מלחפש, כי אם רק ישנו בארץ יחפשהו בכל כחו.
ישנו בארץ – ולא עבר אל ארץ פלשתים או אל ארץ אדום.
אלפי יהודה – מחוזי יהודה היושבים תחת משטר שר אלף או אלוף.
וּרְא֣וּ וּדְע֗וּ מִכֹּ֤ל הַמַּֽחֲבֹאִים֙ אֲשֶׁ֣ר יִתְחַבֵּ֣א שָׁ֔ם דוד, וְשַׁבְתֶּ֤ם אֵלַי֙ אֶל-נָכ֔וֹן על דבר נכון אמת וברור1, וְאז הָלַכְתִּ֖י אלך אִתְּכֶ֑ם, וְהָיָה֙ אִם-יֶשְׁנ֣וֹ בָאָ֔רֶץ, וְחִפַּשְׂתִּ֣י אֹת֔וֹ בְּכֹ֖ל אַלְפֵ֥י יְהוּדָֽה2, ואכריח את כל שרי האלפים שביהודה לחפשו היטב כל אחד במקום שלו3:
1. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, אברבנאל, מלבי״ם.
2. ואמר שאול ״באלפי יהודה״, לפי שלא היה דוד בא אלא בארץ יהודה, שהיו שם מחפים עליו, אבל שאר השבטים אם היה בא ביניהם היו מוסרים אותו לשאול, רד״ק. ואמר להם כך שאול, שלא יחשבו כי הוא מצוה שהם ידרשו כל הדרישות הנ״ל, והוא מנגד יתרשל מלחפש אותו, לכן הבהיר להם כי אם רק ישנו בארץ יחפשהו בכל כחו, מלבי״ם.
3. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
לפני שאול – שהיה שאול עתיד לילך אחריהם, והם הלכו לפניו לחפש אל נכון.
Ahead of Shaul. For Shaul was destined to go after them, and they went before him, to search exactly [where Dovid was].
וילכו זיפה לפני שאול – אלה הזיפים הבאים אל שאול הלכו אל זיף, לפני שילך שם שאול הלכו הם לחפש המקום שהיה שם דוד באמת, ושבו אל שאול. והכתוב לא ספר התשובה, אבל אחר שאמר: וילך שאול ואנשיו (שמואל א כ״ג:כ״ה), ידענו כי הזיפים שבו אליו טרם לכתו.
(כד-כה) וזכר שאז הזיפים הלכו לפני שאול, רוצה לומר שקודם שהלך שאול הלכו הם לחפש אחרי דוד ושאול הלך אחר כך אחריהם, כי כאשר הודיעו הדבר לשאול הלך הוא ואנשיו לבקשו והוגד הדבר לדוד וירד מהסלע אשר היה שם אל המדבר כדי שיברח משם אנה ואנה
בערבה – תרגם יונתן: במישרא.
ויקומו וילכו – לחקור ולחפש טרם בוא שאול.
בערבה – במישור אשר מימין הישימון.
ויקומו אחרי חקרו שנית כדבר שאול הלכו אנשי זיפה לפני שאול והוא אחריהם ודוד היה אז במדבר מעון כי כבר נעתק מחורשה.
לפני שאול – כמו וישלח יעקב מלאכים לפניו, טרם יבוא הוא בעצמו, וכיון ששמע שאול שדוד מתעכב במקומו הלך לבקשו עם אנשיו.
וַיָּק֛וּמוּ וַיֵּלְכ֥וּ הזיפים1זִ֖יפָה אל זיף2 כדי לחפש את המקום שהיה שם דוד באמת3, וזאת לִפְנֵ֣י שילך לשם4שָׁא֑וּל, וְדָוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו היו אז5בְּמִדְבַּ֤ר מָעוֹן֙ בָּעֲרָבָ֔ה במישור6אֶ֖ל יְמִ֥ין בצידה הימני של הַיְשִׁימֽוֹן, כי כבר עזב דוד את היער7, והזיפים חזרו לתת תשובה על כל מקומות מחבואיו של דוד8:
1. רד״ק.
2. רד״ק.
3. רש״י, רד״ק.
4. רש״י, רד״ק.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
7. מלבי״ם, מצודת דוד בפס׳ כה שלהלן.
8. רד״ק, אברבנאל.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And Saul and his men went to seek him. And they told David, so he came down to the rock and abode in the wilderness of Maon. And when Saul heard that, he pursued after David in the wilderness of Maon.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וירד הסלע – נראה שעמק היה בין הערבה שהיה שם דוד ובין הסלע.
ואמר וירד – כלומר ירד העמק לעלות הסלע, ועל הדרך הזה נאמר: ויעלו אותם עמק עכור (יהושע ז׳:כ״ד) כמו שפירשתיו במקומו.
ומ״ש עוד: וישב במדבר מעון – להודיע כי לא היה לו פנאי לברוח ממדבר מעון, ועלה לסלע הזה שהיה במדבר להשתגב בו מפני שאול.
וירד הסלע – זה הלשון נכון מפנים שלשה. האחד כי נכון שהיה הולך מצפון אל דרום וזה יקרא יורד לפי שגבה הישוב בצפון כמו וירד מצרימה (דברים כ״ו:ה׳), והשני שיהיה הטעם במורד הסלע כמו וירדתי על ההרים (שופטים י״א:ל״ז), והשלישי שנכון שיהיה טעמו וירד מהסלע לא אל הסלע, כמו שבארנו בסוג התנועה.
וילך שאול – אחר שחזרו הזיפים והגידו לו מכל מחבואיו.
וירד הסלע – ירד מהסלע אשר ישב בה, לשבת במדבר, מקום נוח להשמט אנה ואנה.
וילך שאול ואנשיו לבקש אחר שלא מצאוהו עוד בחורשה,
ויגדו לדוד וירד הסלע שתחלה היה בערבה של מדבר מעון שהוא מישור שבקל ימצאנו ירד אל הסלע שהיה גם כן במדבר מעון, והוא היה הר גדול.
וירד – מן החרשה שהוא בהר אך לא מקום תלול ירד לו אל הסלע מקום קשה לעלות ולרדת בו.
ולאחר מכן1וַיֵּ֨לֶךְ הלך שָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁיו֮ לְבַקֵּשׁ֒ לחפש את דוד כי לא מצא אותו ביער2, וַיַּגִּ֣דוּ לְדָוִ֔ד כי שאול ירד לחפשו, וַיֵּ֣רֶד דוד מן3הַסֶּ֔לַע אשר ישב בה4, וַיֵּ֖שֶׁב דוד בְּמִדְבַּ֣ר מָע֑וֹן כי היה זה מקום נוח להישמט אנה ואנה5, וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל על כך, וַיִּרְדֹּ֥ף אַחֲרֵֽי-דָוִ֖ד בְּמִדְבַּ֥ר מָעֽוֹן:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל, מצודת דוד. כי לא היה לו זמן לברוח ממדבר מעון, רד״ק.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And Saul went on this side of the mountain and David and his men on that side of the mountain; and David made haste to get away because of Saul, for Saul and his men surrounded David and his men to take them.
א. עֹ֥טְרִ֛ים =א (מרכא בתיבת תביר), וכן אצל ברויאר ומג״ה • ממ=עֹֽטְרִ֛ים (כנראה הכריעו כך בגלל שהקו ישר, אבל אין בכך מספיק לומר שאיננו מרכא)
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול – רבי אבא אמר הקיפו עליו כעטרה דכתיב עוטרים (את) [אל] דוד, ומהו נחפז ללכת, אלא כיון שראה דוד עצמו מצומצם ביד שאול ואנשיו התחיל אומר על חנם משח אותי שמואל ואמר משחך י״י למלך שנאמר אני אמרתי בחפזי וגו׳ (תהלים קט״ז:י״א), א״ל הקב״ה שמואל כוזב אני מעיד עליו שהוא נאמן דכתיב וידע כל ישראל וגו׳ כי נאמן שמואל (שמואל א ג׳:כ׳). מיד בא מלאך אל שאול לאמר מהרה ולכה (שמואל א כ״ג:כ״ז), מלאך מן השמים היה שנאמר ישלח משמים ויושיעני (תהלים נ״ז:ד׳). רבי יודן אמר שליח היה. אמר ליה רבי פנחס וכי השליח יועץ הוא שא״ל מהרה אלא מלאך היה.
עוטרים – מקיפים וסובבים מצד אל צד, כעטרה המקפת את הראש.
Were surrounding. Encircling and surrounding from side to side, like a crown which encircles the head.
עוטרים אל דוד – פתרונו: מקיפים כעטרה זו שמקפת את הראש, כמו כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה׳:י״ג) שפת׳: תסובבנו.
עוטרים – מקיפין אותו כעטרה המקפת הראש. ותרגומו: כמנין.
מצד ההר מזה – זהו הסלע.
נחפז ללכת – היה טרוד ומהיר ללכת ולברוח מפני שאול, ולא יכול, כי שאול ואנשיו סבבוהו, כי אעפ״י שאמר: שאול מצד ההר מזה, כיון שראו כי רצה לברוח, סבבו הם הסלע, ולא היה להם אלא לתפשם כשבא המלאך אל שאול בסבת נורא עלילות.
ובדרש: נחפז ללכת – ז״ש דוד: אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב (תהלים קט״ז:י״א). כיון שראה דוד עצמו מצומצם ביד שאול ואנשיו, אמר: על חנם משח אותי שמואל ואמר לי: כי משחך י״י למלך, היכן היא אותה הבטחה שאמר לי. ומנין שכך אמר? שנאמר: אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב (תהלים קט״ז:י״א) – אפילו שמואל, היכן היא אותה הבטחה שאמר לי? אמר לו הקב״ה: אני מעיד עליו שנאמן שמואל, שנאמר: וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא (שמואל א ג׳:כ׳), ואתה קראת לשמואל כוזב? מיד: ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה וגו׳ (שמואל א כ״ג:כ״ז). א״ר יודן: מלאך – שליח היה, אמר לו רבי פנחס: וכי השליח יועץ הוא, שהיה אומר: מהרה ולכה, אלא מלאך מן השמים היה, שנאמר: ישלח משמים ויושיעני (תהלים נ״ז:ד׳).
עוטרים – כמו: סובבים, כמו עטרה שהיא סובבת את הראש. וכן: כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה׳:י״ג).
עוטרים אל דוד – פירוש: סבבו את ההר כעטרה שמכל מקום שיצא דוד ייתפש. ועל אותה שעה אמר דוד אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, ואפילו שמואל הנביא, אנה היא נבואתו שמשחני להיות מלך על ישראל.
(כו-כח) השלשים וששה הוא להודיע עוצם השגחת השם באהוביו וזה שכאשר היה שאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם תכף סבב השם שהוכרח שאול לסור מעל דוד למלט הארץ מיד פלשתים ואחר זה כאשר ירדפו שאול סבב הש״י שנפל ביד דוד בדרך שהיה דוד יכול להזיק לו וזה היה בהיותו שאול במערה ואחרי כן בהיותו שוכב ישן במעגל.
והיה שאול כל כך קרוב לדוד שלא היה ביניהם כי אם הר אחד, ושאול היה מצד האחד מן ההר ודוד מהצד האחר, וההר אפשר שהיה הסלע שזכר או יהיה הר אחר, ולפי שראה דוד שכפשע בינו ובין המות היה נחפז ומהר ללכת ולברוח מפני שאול, ומאשר ראה שאול ואנשיו שהיה דוד בקרבתם והיה רוצה לברוח היו עוטרים אותם, רוצה לומר סובבים ומקיפים עליהם מכל הצדדים כדי לתפשם כעטרה שמקפת את הראש.
נחפז – מלשון חפזון ומהירות.
עוטרים – מסבבים, כעטרה המסבבת את הראש.
לתפשם – ענין האחוזה בחזקה.
נחפז ללכת – היה ממהר לברוח, ושאול ואנשיו סבבום לתפשם.
וילך וכו׳ והיה ההר מפסיק ביניהם,
עטרים רצה להקיף ההר משני צדדים ולתפש.
והיה שאול כל כך קרוב לדוד עד שלא היה מפריד ביניהם כי אם הסלע1, וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֜וּל מִצַּ֤ד הָהָר֙ הסלע2מִצד זֶּ֔ה, וְדָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו מִצַּ֥ד הָהָ֖ר מִצד זֶּ֑ה האחר, וַיְהִ֨י דָוִ֜ד נֶחְפָּ֤ז ממהר3לָלֶ֙כֶת֙ לברוח4מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל, וְשָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁ֗יו כאשר ראו כי דוד רוצה לברוח5, עֹֽטְרִ֛ים הקיפו וסובבו מצד אל צד6אֶל-דָּוִ֥ד וְאֶל-אֲנָשָׁ֖יו כדי לְתָפְשָֽׂם בחוזקה7 מכל מקום שיצאו משם8, אלא שהאל יתברך אשר לו נתכנו עלילות הצילם מידו9:
1. היא הסלע המוזכרת בפסוק הקודם, אברבנאל.
2. רד״ק.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת ציון.
7. מצודת ציון.
8. ובמדרש מובא (מדרש תהלים מזמור י״ח) כי על אותה שעה אמר דוד (תהלים קט״ז י״א) ״אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב״, ואפילו שמואל הנביא, אנה היא נבואתו שמשחני להיות מלך על ישראל?!, אמר לו הקדוש ברוך הוא כוזב? אני מעיד עליו שנאמן הוא, שנאמר כי נאמן שמואל לנביא להשם,
ואתה אמרת ששמואל כוזב? מיד ומלאך בא אל שאול וגו׳, רד״ק, רי״ד, אברבנאל בפס׳ כז.
9. אברבנאל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
אם לא שהאל יתברך אשר לו נתכנו עלילות הצילו מידו כשבא מלאך אל שאול לאמר שילך מהרה כי פשטו פלשתים על הארץ, ואז נצטרך לעזוב רדיפת דוד וללכת להלחם בפלשתים. ובמדרש (רות) (א״ה חפשתי בכל מדרש רות ולא מצאתי שום דבר מזה המדרש, אמנם במדרש תהלים ריש מזמור י״ח מצאתי המדרש כלו): אמרו חכמינו ז״ל נחפז ללכת, זהו שאמר הכתוב (תהלים קט״ז י׳) אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, כיון שראה דוד את עצמו מצומצם ביד שאול ואנשיו אמר על חנם משח אותי שמואל בשם השם, היכן אותה משיחה? היכן אותה הבטחה? כל האדם כוזב אפילו שמואל, אמר לו הקדוש ברוך הוא כוזב? אני מעיד עליו שנאמן הוא, שנאמר כי נאמן שמואל לנביא להשם, ואתה אמרת ששמואל כוזב? מיד ומלאך בא אל שאול וגו׳. אמר ר׳ יודן מלאך שליח היה, אמר ר׳ פנחס וכי השליח יועץ הוא שהיה אומר לו מהרה ולכה? אלא מלאך מן השמים, שנאמר ישלח משמים ויושיעני:
פשטו – התפזרו כדרך הנלחמים, וכן: אל פשטתם היום (שמואל א כ״ז:י׳).
ומלאך בא – ועד שלא תפשם, בא שליח אליו ללכת מול פלשתים.
ומלאך בא בהשגחת ה׳ הפרטיית.
וּבהשגחת ה׳ הפרטית1, מַלְאָ֣ךְ ממש2בָּ֔א אֶל-שָׁא֖וּל כדי להציל את דוד3 שהיה בסכנה גדולה4, לֵאמֹ֑ר ואמר לו לשאול, מַהֲרָ֣ה תמהר5וְלֵ֔כָה ולך כִּֽי-פָשְׁט֥וּ התפזרו כדרך הלוחמים6פְלִשְׁתִּ֖ים עַל-הָאָֽרֶץ ללחום בישראל:
1. מלבי״ם.
2. רש״י, אברבנאל. ומצודת דוד ביאר שליח. ובמדרש מובא (מדרש תהלים מזמור י״ח) אמר ר׳ יודן מלאך שליח היה, אמר ר׳ פנחס וכי השליח יועץ הוא שהיה אומר לו מהרה ולכה? אלא מלאך מן השמים, שנאמר ישלח משמים ויושיעני.
3. רש״י.
4. רלב״ג.
5. מהר״י קרא.
6. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קראר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות – ארשב״נ ששם חלקו הגבורים של שאול על דוד מהם היו אומרים עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו, ומהם היו אומרים מלחמת ישראל קודמת אבל בן ישי מצוי אצלנו בכל שעה שנבקשנו. ר״א אומר נחלק הסלע מכאן ומכאן ונמצאו שאול ואנשיו עומדים מצד אחד ודוד ואנשיו עומדים מצד אחד, הוא שדוד אומר הנותן תשועה למלכים (תהלים קמ״ד:י׳) שני מלכים אלו דוד ושאול.
ד״א מהו סלע המחלקות – שבשעה שהיו דוד וחילו עוברים על אותו מקום היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות הראשונים שהיו עמו, באותה שעה יורדים מעל סוסיהם ומשתטחים ונופלים על פניהם ומברכים ברוך שעשה לנו נסים במקום הזה, ומקצתן עומדים ואין מברכין שלא היו עמו באותה שעה.
סלע המחלקות – שהיה לבו של שאול חלוק לשתי דעות, אם לשוב להציל את ארצו מיד פלשתים, או לרדוף ולתפוש את דוד. כן תרגמו יונתן.
The "Rock of Divisions." Shaul's heart was divided by two thoughts,1 whether to return to save his country from the Philistines, or to pursue and catch Dovid; thus renders Targum Yonatan.
1. Or it may refer to the division among Shaul’s troops as to whether to pursue Dovid or to battle the Philistines (Radak).
סלע המחלקות – שנחלקו ונתפרדו סיעתו של שאול ודוד איש מעל אחיו.1
ותרגם יונתן: כיף פלגותא אתרא דאתפליג ביה לבא מלכא דשאול למיזל לכא ולכא, כלומר נחלק לב המלך אם יתעכב עד שיתפש דוד או אם ילך אחרי פלשתים.
וכן הוא אומר בדרש: מהו סלע המחלקות? אמר רבי שמואל בר נחמני: ששם נחלקו גבורים של שאול על דוד. מהם היו אומרים: עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו, ומהם אמרו: מלחמת ישראל קודמת, שבן ישי מצוי לנו בכל שעה.
דבר אחר? מהו סלע המחלקות? שבשעה שהיה דוד ועבדיו עוברים על אותו מקום, היה מתחלק מחיילותיו, הוא ושש מאות איש שהיו אתו באותה שעה, והיו יורדין מעל סוסיהן ומשתטחין על פניהם, ואומרין: ברוך שעשה לנו נס במקום הזה.
וזכר הכתוב שעל כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות, רוצה לומר הסלע אשר נחלקו ונפרדו בו שאול מדוד, והמתרגם אמר שנחלק בו שאול אם יתעכב עד שיתפוש את דוד או אם ילך אחרי פלשתים, וכן הוא אומר במדרש (רות שם) סלע המחלקות, אמר ר׳ שמואל בר נחמני ששם נחלקו גבורים של שאול על דוד, מהם היו אומרים עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו, ומהם אומרים מלחמת ישראל קודמת, שבן ישי מצוי לנו בכל שעה, והוא שדוד אמר הנותן תשועה למלכים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה: דבר אחר מהו סלע המחלקות? שבשעה שהיו דוד ואנשיו עוברים על אותו מקום, היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות איש שהיו אתו באותה שעה, והיו יורדים מעל סוסיהם ומשתטחים ונופלים על פניהם שם ואומרים ברוך שעשה לנו נסים במקום הזה, ולהיותו אז בסכנה עצומה אמר בשירו על זה (תהלים נ״ד ג׳ וכו׳) אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני, אלהים שמע תפלתי וגו׳, כי זדים קמים עלי וגו׳:
מרדף – בספר אחד כ״י המ״ם בצירי וטעות הוא כי בשאר ספרים בחירק וכן כתב רד״ק בחירק המ״ם שלא כמנהג ובכמה ספרים מדוייקים המ״ם בלא מאריך ובמסורת ב׳ וחסר וחברו מרדף אחרי ישראל (שמואל ב י״ח) וגם הוא בלא מאריך ובחירק כמ״ש שם וכן במכלול דף ס׳.
סלע המחלקות – על שם כי בהסלע ההוא (הוא ההר שהלך שאול מצד ההר מזה וכו׳ האמור למעלה) נחלקו ונפרדו שאול ואנשיו, מעם דוד ואנשיו.
וישב שאול – מתוך גנותו למדנו שבחו, שהניח קנאתו את דוד ללכת לעזרת עמו; ול׳ פשטו אינו ר״ל שבאו להלחם כמו על קעילה רק שיצאו גדודים לשלול שלל, ולא שלח שאול להם לאמר שיתיצבו הם בעצמם לפני שולליהם, אך רץ תכף ומיד לעזרתם.
וַיָּ֣שָׁב שָׁא֗וּל מִרְדֹף֙ אַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד, וַיֵּ֖לֶךְ לִקְרַ֣את פְּלִשְׁתִּ֑ים, עַל-כֵּ֗ן קָֽרְאוּ֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת על כי היה לבו של שאול חלוק לשתי דעות, אם לשוב להציל את ארצו מיד פלשתים, או לרדוף ולתפוש את דוד1:
1. תרגום יונתן, רש״י. וכן הוא אומר בדרש, מהו סלע המחלקות? אמר רבי שמואל בר נחמני ששם נחלקו גבורים של שאול על דוד, מהם היו אומרים עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו, ומהם אמרו מלחמת ישראל קודמת, שבן ישי מצוי לנו בכל שעה. דבר אחר מהו סלע המחלקות? שבשעה שהיה דוד ועבדיו עוברים על אותו מקום, היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות איש שהיו איתו באותה שעה, והיו יורדין מעל סוסיהן ומשתטחין על פניהם ואומרין ברוך שעשה לנו נס במקום הזה, רד״ק. ומצודת דוד ביאר ״סלע המחלקות״ שנחלקו ונפרדו שאול ואנשיו מעם דוד ואנשיו.